אבו טיר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת 1 לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.הלכה מושרשת היא, כי "ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות" (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פיסקה 5 והאסמכתאות הנזכרות שם (16.1.2013); וכן, רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי, פיסקה 7 והאסמכתאות הנזכרות שם (3.4.2013)). נפסק, כי בבואנו לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע ולפגיעה בקניינו לוּ יחויב להפקיד ערובה, לבין זכות הקניין של הנתבע, המבקש להבטיח את יכולתו לפרוע את הוצאותיו ככל שהתביעה נגדו תדחה, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב; ובין יתר השיקולים נשקלים סיכויי קבלתה של התביעה והשאלה אם מדובר בתביעת סרק, וכן יכולתו הכלכלית של התובע.

אשר לשיקול האחד שעניינו סיכויי התביעה, בעניין אברהם נפסק, כי "[ ]לטעמי, בין היתר בשל הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה הראשונה, שיקול זה כשלעצמו אינו יכול, בדרך כלל, להביא לחיוב תובע בערובה להוצאות הנתבעת, אלא במקרים של הליך שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק." (שם בפיסקה 5; ההדגשה במקור - מ.ש.). ובאופן דומה, גם לעניין השיקול השני, הפסיקה קבעה, כי "...אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד" (עניין אברהם, פיסקה 5; עניין גבעון, פיסקה 7).

3.מן הכלל אל הפרט. בשלב דיוני זה, לאור תצהירי עדות ראשית שהוגשו על-ידי התובע, וכן תצהיר החוקר, על נספחיו, שהוגש במעטפה חתומה לבית המשפט, ובהינתן שהמצהירים טרם נחקרו על תצהיריהם, איני סבורה כי ניתן כעת לקבוע שמדובר בתביעת סרק, כטענת הנתבעת.

כמו כן, בנוגע ליכולתו הכלכלית של התובע, התובע הצהיר במסגרת התביעה, כי "עובר לתאונה וגם אחריה עבדתי ואני עובד כמנהל עבודה בתחום הבניה. שכרי החודשי עומד על כ-15,000 ₪, בכל פעם שיש פרוייקט עבודה, אבל לא כל חודש בשנה יש פרוייקט. בשנה אני מרוויח כ-180,000 ₪ אני עובד כעצמאי בעסק שלי ומפרנס משפחה בת 6 נפשות. אישתי אינה עובדת." (סעיף 3). לאור זאת, והגם שלא צורפו אסמכתאות לעניין זה לתצהיר התובע, ואף שנתתי את דעתי לכך שבדיון מיום 10.9.12 התובע העיד כי לא עבד בתקופת התאונה, איני סבורה כי די בטענת הנתבעת, לפיה "ברי, כי מצבו הכלכלי של המשיב קשה...", שנותרה כטענה בעלמא, כדי לקבוע שיכולתו הכלכלית של התובע כיום מצדיקה חיובו בהפקדת ערובה. מה עוד, שאין לחייב תובע להפקיד ערובה בשל עוניו בלבד.

4.לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תידון בתום ההליך.

ניתנה היום, ח' סיון תשע"ג, 17 מאי 2013, בהעדר הצדדים.